סוד הקסם היפני-לסידור מושלם של הבית:

שיטת קון-מארי ועיצוב פנים נכון:

למי מכם שעוד לא קרא את ספר המופת (!) "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו. החלטתי לכתוב לכם בקצרה על מהות השיטה ושלביה. ראשית אני חייבת להסביר לכם מדוע שיטת קון-מארי (כך היא מכונה) היא שיטה כל כך מוצלחת, נכונה ופשוטה יחסית ליישום. בעיניי זוהי שיטה שמתאימה מאד לארגון נכון של חללים ולתפיסה הפשוטה והנכונה שמטרתו של הבית וכל החפצים הנמצאים בו לשרת אותנו ולא להיפך. בשיטה הזאת (לפחות לפי ההבטחה בספר) ניתן להגיע לסדר וארגון יחסית מופתיים בבית ללא צורך בקנייה של אביזרי אחסון וארגון שונים ומשונים.

 

 

 על שמחה ותרבות הצריכה:

בגדול מה שעומד בבסיס של השיטה הוא הרעיון הפשוט שבבית שלנו עלינו להחזיק בחפצים שממלאים את ליבנו בשמחה. כל חפץ שאינו משמח אותנו מוצא את דרכו החוצה, לא לפני שאמרנו לו שלום ותודה על התפקיד שמילא בחיינו עד כה. נקודה זו אולי נשמעת מוזרה בתחילה, שמחה? חפצים אמורים לשמח אותנו? אבל בואו באמת נחשוב מדוע אנחנו רוכשים לעצמנו עוד ועוד דברים שאיננו באמת צריכים? האם לא כדי לשמח אותנו באמת?. התרבות שלנו מבוססת על צריכה של עוד ועוד חפצים, אם כסמל סטטוס או אם כרצון להתחדש ולהישאר מעודכנים, או בגלל סיבות שונות ומשונות שמחזיקים כמעט מרבית האנשים בעולם המערבי. אבל הסיבה אולי המרכזית לכל הרכושנות הזאת היא הגעה למצב הנכסף של רדיפה אחרי האושר."תרבות הצריכה" גורמת לנו להוציא כסף על דברים באמת מיותרים וכל הזמן לחפש את הדבר הבא. מבלי ליהנות, להודות ולהתענג על הקיים. לרוב אותם דברים שנרכשו שלא לצורך אולי גורמים לנו לשמחה ברגעים שאחרי הקניה, אך מהר מאד כשמגיעים איתם לבית, אנו שוכחים מקיומם (במקרה הטוב) או שהם מצטרפים לערימת הדברים שלא באמת משמשים אותנו. תופעה כזאת מתרחשת ברובם המכריע של הבתים שאני מכירה. תרבות הצריכה שלנו מביאה אותנו לאגרנות יתר. ואגרנות מובילה לבלגן. 

 

יותר מדי חפצים גורמים למעמסה:

הבלגן שנוצר בגלל שיש לנו יותר מדי דברים שלא משמשים אותנו, הופך בעיקר למעמסה רגשית.אולי זה נשמע קצת מרחיק לכת אבל תחשבו על ההשפעה שיש למצב הסדר של הבית שלכם על מצב הרוח שלכם. מי לא היה מעדיף להתעורר לחדר שינה מאורגן, נקי ומסודר מאשר לחדר מלוכלך ומבולגן? כיצד התעוררות בחדר או בבית משפיעה על היום שלנו? על מצב הרוח? ועל הרצון שלנו לחזור הביתה ואף לארח בבית?.בית מבולגן ועמוס הוא בית לא אטרקטיבי, הוא מעמיס עלינו את כל הדברים המיותרים בחיינו והוא גורם לנו פעמים רבות למצב רוח לא טוב. שימו לב שתמיד באתרים של מעצבות פנים, התמונות הנלקחות לצורך הדגמה הן תמונות שצולמו כשרוב הרהיטים יחסית ריקים ובני הבית רק נכנסו (תמיד משתדלים לתפוס את הזמן הזה לפני שהבית מתחיל להתמלא ולהתבלגן). רק אז הבית נראה אטרקטיבי באמת וניתן לראות את כוונת המעצבת. אחרי זמן מסוים בחלק גדול מהבתים, מתחיל לצוץ הבלגן האמיתי בבית החדש והמעוצב (בעיקר אם הוא לא תוכנן לפי עקרונות נכונים). 

 מארי קונדו, נלחמת בבלגן מתוך אתר the irish times

 

כולם רוצים חללי אחסון רבים:

פעמים רבות כשאני מתחילה בתהליך של תכנון של דירות ובתים מבקשים ממני לתכנן המון אחסון. אחסון הפך למילה קדושה בכל הקשור לעיצוב פנים. ככל שיש יותר ארונות, נישות ובוידמים כך הלקוחות מרוצים יותר. אבל, ויש כאן אבל גדול תרשו לי לשאול אתכם מדוע אנחנו צריכים לאחסן כל כך הרבה דברים? עם יד על הלב מישהו מוכן באמת להודות לעצמו מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא עלה על כיסא או סולם לארון הגבוה או לבוידעם כדי להשתמש וליהנות מהחפצים הנשכחים עזובים ועצובים שם?. מרבית האנשים מגיעים לחפצים הללו רק בזמנים מיוחדים כמו מעבר דירה, הצפה או בפסח (גם לא תמיד) ופתאום "נזכרים" בכל הדברים שיש להם באמת.למה אנחנו צריכים לבזבז פיסות נדל"ן כל כך יקרות על דברים שמעמיסים עלינו, לא משמשים אותנו וסתם צוברים אבק ולבסוף מגיעים למצב שבאמת הם לא יוכלו לשמש אותנו? חשוב להבין כי חפצים שאנו לא משתמשים בהם נוטים להיות במצב הרבה פחות טוב ואינם מתוחזקים כראוי ולבסוף דינם להעלות אבק ולהתקלקל.שוב הדבר מוביל אותנו למעמסה במקום לשמחה, לקנות עוד דברים שכבר יש לנו ואנחנו פשוט לא זוכרים שיש לנו.   

 

הפתרון – אחסון נגיש ורגיש:

הפתרון שלי כשאני מתכננת חללי אחסון הוא להקפיד על כך שהם יהיו במקום נגיש ושיהיה קל לשלוף כמעט כל דבר בבית ולהשתמש בו. חשוב מאד שיהיה לנו קל לדעת מה יש לנו בבית, כדי שנימנע מקניות מיותרות (למרביתנו אין באמת כסף מיותר, אך אנו מוצאים את עצמנו מוציאים אותו שוב ושוב על מה שכבר יש לנו). לדוגמא חלל אחסון של מזווה במטבח: מכירים את זה שהמזון היבש שלכם מאוחסן בתוך ארון בלתי נגיש, שבו אתם לא יכולים לראות כמה חבילות או יחידות יש לכם מכל דבר. מצב כזה מוביל לא אחת לקנות בסופר את אותם המוצרים שכבר יש לכם בבית, שסתם שוכבים בפינה נידחת בארון ואתם פשוט לא מודעים שהם שם (אולי לקראת פסח תגלו אותם, כך הם מקווים אבל עד אז יפוג תוקפם). לכן לא מספיק שבבית יהיו שטחי או חללי אחסון גדולים ורבים, הסוד הוא לא בכמות, אלא באיכות. תמיד כדאי להעדיף מקומות לא גבוהים מדי או נמוכים מדי, שקשה להגיע אליהם. פעמים רבות מגירות יכולות לסייע בהנגשה של חפצים או מוצרים. רהיטים שהחפצים המאוחסנים בתוכם מוצגים לראווה כמו ויטרינות מהווים פתרון גם אסתטי וגם פונקציונלי, כי אין לנו ברירה הם תמיד חייבים להראות טוב ולהיות מסודרים, ובכך אנו מאלצים את עצמנו להנגיש את מה שמאוחסן בהם.לצערנו אחסון נכון ונגיש אינו מספיק לנו כדי שהבית יעבוד בצורה מסודרת והרמונית. לשם כך עלינו לדעת למיין ולהיפטר מהדברים שצברנו ואגרנו (לעיתים לאורך שנים רבות). רק כך נוכל לדקק ולדייק את החפצים והרהיטים בחיינו ולקבל את הבית המעוצב, נקי מסודר ויפה שתמיד חלמנו עליו.בדיוק לפינה הזאת נכנסת השיטה של מארי היפנית הקטנטונת והנחושה, שיכולה (בפרשנות הנכונה והמתאימה לכל אחד), לסייע לנו להגיע למטרה הזו.

 

איך עובדת שיטת קון-מארי?

בגדול השיטה מבוססת על סידור חד פעמי (הלוואי), יסודי ומעמיק של הבית.
הסידור מתחלק לשלושה שלבים עיקריים על פי קטגוריות של חפצים: בגדים, ספרים, חפצים אישיים בעלי משמעות רגשית כמו תמונות ומכתבים, מסמכים ולבסוף מגיע חלקם של הפיצ'יפקעס של הבית.

 

שלושת שלבי הסידור, על פי שיטת קון-מארי:

שלב ראשון- שלב האיסוף:
בשלב הראשון של השיטה עלינו לאסוף את כל החפצים מהקטגוריה שעליה אנו עובדים (תמיד מתחילים בבגדים כי זה הכי קל ונגיש יחסית). את כל האיסוף נבצע בחדר אחד המוקדש לכך, לרוב על הרצפה (תנסו ותראו שלא נשאר הרבה מקום). לצעד זה ישנן שתי מטרות: הראשונה היא פשוט לארגן הכל במקום אחד כי לרוב האנשים יש נטייה לאגור חפצים מאותה קטגוריה במקומות שונים בבית ואז לשכוח היכן הם שמו דברים (בלגן מישהו?). באופן הזה ניתן להתחיל למיין ולעשות סדר אמיתי ועמוק בבית. המטרה השנייה והכי חשובה לדעתי היא פשוט לזעזע אותנו!. תחשבו מה היה קורה אם הייתם שמים את כל הבגדים שלכם בחדר אחד בגודל סטנדרטי? כמה בגדים אפשר לאגור? אני מעידה על עצמי כי כשעשיתי זאת גיליתי שאני מחזיקה בגדים מגיל חמש עשרה שכבר מזמן מזמן יצאו מהאופנה, לא מתאימים לי ואין שום סיכוי בעתיד שאלבש אותם. כמויות הבגדים שהיו לי פשוט זעזעה אותי עמוקות וגרמה לי להבין שאני אגרנית כפייתית (לא פחות!). רוב האנשים פשוט לא מאמינים ומבינים כמה דברים יש להם. האקט הזה של לרכז את הכל במקום אחד נותן אפקט של "מראה עיניים" שפשוט שם לנו את המציאות (והרבה ממנה) מול הפנים. זה אקט שהוא חיוני בעיני ל"החלמה" ממצב האגרנות הבלתי נסלחת (הרי תמיד אומרים שהצעד הראשון בדרך להחלמה הוא האבחנה או המודעות...).

 

שלב שני- שלב המיון:
שלב זה הוא השלב הכי חשוב לפי שיטתה של קון-מארי. בשלב זה אנחנו עוברים פשוטו כמשמעו על כל אחד מהחפצים שלנו, נוגעים בו ומרגישים אותו. כשאנו עושים זאת אנו שואלים את עצמנו האם החפץ הזה משמח אותנו? אם כן אנו מסדרים אותו יפה יפה בערימת ה"להשאיר" ואם לא אנו מודים לו על מה שהוא עשה בשבילנו עד כה ופשוט מכניסים אותו לשקית זבל גדולה ונפרדים ממנו. אצלי בהתחלה כל התהליך של הפרידה מחפצים לווה בחששות כבדים, אבל אז חשבתי על כל אותם הדברים שאי פעם זרקתי ולא ממש הצלחתי להיזכר בהם. זה היה סימן בשבילי שהכל בסדר ומותר לזרוק דברים מבלי לחשוש. מיותר לציין שבסוף התהליך הייתי פשוט ישר יודעת מה לזרוק וכאשר זרקתי פשוט אמרתי "בי" בחדווה גדולה לחפצים שלא משמחים אותי וגיליתי איזה כייף זה לזרוק דברים! (כדאי מאד לנסות בבית!!).

 

שלב שלישי- שלב הארגון מחדש:
לפי השיטה לא מתחילים לסדר לפני שמסיימים למיין וזה חשוב מאד, מכיוון שאם נקדים למצוא מקום לדברים שאנו רוצים, לפני שנסיים למיין ולזרוק, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם הרבה דברים מאותה קטגוריה (כמו למשל חולצות טי-שירט לבנות שלא צריך באמת יותר משתיים שלוש, אך נדע כמה באמת יש לנו רק אחרי שנסיים לעבור על כל הבגדים). שלב זה הוא חשוב מאד בעיקר למי שמשפץ או עובר לבית חדש, מכיוון שהוא עוזר לנו לדעת באמת מה יש לנו מכל דבר. רק כאשר אנו יודעים זאת (כולל כמויות), אנחנו יכולים להגדיר לעצמנו אילו רהיטים אנחנו צריכים? אילו חללים חשוב לנו שיהיו בבית? לדוגמא בבתים שיש בהם ילדים קטנים חשוב מאד שיהיה אזור משחק מסודר ונגיש לילדים. אצלי בבית למשל ויתרתי על פינת אוכל חגיגית ומיקמתי את אזור המשחק בין הסלון למטבח. באופן הזה ילדי הקטנים (שתמיד נמצאים היכן שאני נמצאת) יכולים להיות קרובים אלי וגם לשחק תחת השגחתי המלאה. מרבית הצעצועים שלהם מסודרים ופרושים לפניהם והם יכולים לדעת מה יש להם ומה המקום של כל דבר וכך יחסית לשמור על פינה מסודרת (נו טוב אני תמיד זאת שמסדרת בסוף...). דוגמא נוספת היא בתכנון של מטבח חדש: תמיד אני מבקשת מהלקוחות שלי שיעשו לי רשימה מסודרת של כל הכלים, מכשירי החשמל והחפצים במטבח. בדרך זו אני גם יודעת היכן לתכנן להם את המיקום של כל דבר, אני יודעת פחות או יותר כמה מקום להקצות (אם למשל יש המון כלי פלסטיק אני יכולה לתכנן יותר מגירות או מגירות יותר גדולות לכלי פלסטיק). באופן הזה אנשים יכולים להבין כמה חפצים וכלי מטבח יש להם ולארגן לעצמם בראש מה הם צריכים ומה לא ולדעת בדיוק להיכן כל דבר ילך במטבח החדש שלהם. 


לא תמיד קל ליישם את השיטה:
שיטת קון-מארי אינה מתאימה בהכרח לכולם. ישנם מצבים בחיים שלא ממש מתאים להתחיל לארגן את הבית לפי קטגוריות. אמנם השיטה מבטיחה כי אם בוצע סידור ומיון לפי כל השלבים בצורה אופטימלית, הבית לעולם לא יחזור להיות מבולגן. כמו כן חשוב לציין שאם אין לכם סיבה מידית לבצע את התהליך (כמו מעבר דירה למשל), קשה מאד למצוא זמן להתחיל ולסיים אותו. על פי הספר למרבית האנשים לוקח לפחות חצי שנה לבצע את כל התהליך ולכן לא פשוט באמת לסיים אותו מבלי "לסטות" מדרך הישר ולאגור דברים תוך כדי. בנוסף הספר מרמז כי אם פועלים לפי השיטה באדיקות היא יכולה לשנות את החיים שלנו מקצה לקצה. אני חושבת שיש באמירה זו קצת יומרנות, אך עם זאת אם משלבים תכנון טוב ויעיל של הבית עם עקרונות השיטה, מובטחת לכם הצלחה לא רעה בהשגת בית נעים, מסודר ומתפקד היטב. השלב הבא שלי חסר בשיטה הוא להסביר כיצד לא לקנות מחדש דברים שימלאו את מקום החפצים שזרקתי...
בהצלחה!

 

בונים או משפצים ורוצים לתכנן בית שישאר תמיד יפה, נקי ומסודר? תכנון נכון של הבית, הריהוט ומקומות האחסון יכול לסייע רבות בשמירה על בית מסודר ונקי תמידית. אתם מוזמנים להתקשר אלי בטלפון 054-7606963 או להשאיר את פרטיכם ואשמח לסייע לכם לתכנן בית יפה ופונקציונלי, שיהיה קל לשמור עליו מאורגן, בלי בלגן.

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

כתבות נוספות
Please reload

אהבתם את הכתבה? שתפו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? שתפו בפייסבוק